אתרי כורסא בקבע: הארבעה שווים את הזמן

מילאנו היא לא מוזיאון בחיזוי כמו פירנצה או ונציה. היא בירת הכלכלה של איטליה, הובלעה בהפצצות כבדות ב-1943, וחלק ניכר ממנה הוא מהמאה התשע עשרה והעשרים. מבקרים שמגיעים בציפייה לעיירה בגבעה בטוסקנה יוצאים מאוכזבים.

במילאנו יש במקום זאת מספר קטן של דברים יוצאי דופן, והם באמת יוצאי דופן. הנה הארבעה שסביבם כדאי לבנות ביקור, ובתוספת הפרט המעשי שמכריע לגבי כל אחד מהם.

קתדרלת מילאנו לקחה בערך שישה מאות שנה להשלמה וכוסה באלפים של פסלים וציוציות, וזו הסיבה שהחזית נראית כאילו היא עשויה מתחרה. בפנים זה אפל ועצום, ושווה עשרים דקות.

אך הסיבה להגיע היא הגג. אתה יכול להלך על הטרסות, בין תומכי הקשת המעופפים והציוציות של שיש, עם העיר מתחתיך וההרים האלפיניים נראים ביום בהיר. שום דבר אחר באיטליה לא נותן לך להיכנס לכנסייה גותית ככה.

קנה כרטיס שכולל את הטרסות, וקח את ההעלאון במקום להטפס מאתיים וחלק מהשלבים, אלא אם אתה פעיל רוצה את העלייה. בוא מוקדם או מאוחר; התור באמצע הדרך ארוך והטרסה חשופה.

ליד הקתדרלה, Galleria היא מרכז קניות מהמאה התשע עשרה תחת כיפת ברזל וזכוכית, והיא אחת הראשונות בסוגה בכל מקום. החנויות הן מותגים יוקרתיים והקפיות יקרות; אתה כאן לאדריכלות, לא לקנייה.

על הרצפה במרכז, חפש את הפסיפס של שור. המנהג המקומי אומר שאתה שם את העקב שלך על השור וסובב סיבוב מלא לחופש, וזו הסיבה שיש שקע שחוק בתחום הטוספה. כולם עושים זאת, והוא תוקן באופן קבוע.

הCastello Sforzesco היא מבצר המשפחה ששלטה במילאנו בתקופת הרנסאנס, והיום היא מחזיקה סדרת מוזיאונים בכרטיס אחד. זה שכדאי לראות הוא Rondanini Pietà של מיכלאנג'לו, הפסל שעבד עליו בימים האחרונים של חייו ולא סיים לעולם. הוא מוצג בבדידות, בחדר ריק, והחלקים הלא מוגמרים הם בדיוק מה שהופך אותו לשווה להעמוד בפניו.

מאחורי הטירה, Parco Sempione הוא הפארק הגדול של העיר ומקום טוב לעצור כשהחום כבד.

הLast Supper של לאונרדו צויר על קיר קטדורי של Santa Maria delle Grazie. בקרות הן בקבוצות קטנות לזמן מוגבל בקפדנות, כלומר כרטיסים משוחררים בקבוצות וסגורים חודשים מראש.

אם אתה רוצה לראות זאת, הזמן לפני שאתה מזמין כל דבר אחר על הטיול. אם השארת את זה מאוחר מדי, הכנסייה עצמה חופשית להכנס וראויה לראייה, והספרייה Ambrosiana מחזיקה ציורים של לאונרדו; אף אחד מהם לא תחליף, אבל שניהם טובים יותר מעמידה בחוץ דלת סגורה.

הNavigli, הערוצים שנותרו בדרום העיר, הם המקום שבו מילאנו שותה בערב; aperitivo, משקה עם צלחת מזון כלול, הוא הרגל מילאני שכדאי לאמץ.

Cimitero Monumentale הוא גלריית אוויר פתוח של פסל מהמאה התשע עשרה והעשרים, חופשית להכנס, וכמעט ריקה. Pinacoteca di Brera מחזיקה את הציורים. וBosco Verticale, שני הגדלים למגורים שנטוע עם מאות עצים, שווה את רכיבת המטרו לראות מה עיר יכולה לעשות עם חזית.

אתרי כורסא במילאנו רחוקים זה מזה מספיק שההליכה ביניהם חשובה, והיא עוברת דרך חצרות, קווי חשמלית וחזיתות שרוב המבקרים לעולם לא מסתכלים. משחק עיר נותן לטיול זה מסלול ורמזים, כך שהזמן בין הדואומו והטירה הופך לחלק מהיום במקום קרקע מתה. זה עובד טוב עם חברים ועם קבוצת עבודה.

יומיים מכסים את הדואומו, את Galleria, את הטירה ומוזיאון אחד. שלוש אם יש לך כרטיסי Last Supper ורוצה Navigli כראוי.

חודשים. כרטיסים משוחררים בקבוצות וסגורים במהירות, וחריץ הצפייה קצר ותזמון בקפדנות.

כן. זה הדבר הטוב ביותר בעיר ואין שום דבר אחר כמוהו באיטליה.

אביב וסתיו. יולי ואוגוסט חמים וחלק ניכר מהעיר סגור באמצע אוגוסט, כשמילאנו מתרוקנת.

לא. המטרו מגיע לכל דבר כאן, והמרכז ניתן להליכה. נסיעה למרכז כרוכה בתשלום עומס.

אם אתה רוצה את העיר בין אתרי הכורסא, הלך בה עם מסלול משחק. הנה איך זה עובד, ועבור טיולי צוות וקבוצות גדולות יותר יש לנו פורמטים בדף זה. שאלות על תאריכים, גדלי קבוצה או מסלולים? צור קשר. עוד על משחק כאן: משימות במילאנו.