מה לעשות בIpres: עיר שנבנתה מחדש מאפס

עמד ב-Grote Markt בIpres ואתה רואה בניין קלאסי גותי לבד, קתדרלה וטורים של סימני מדרגות. כמעט כלום מזה לא ישן. בין 1914 ל-1918 העיר ישבה בתוך בליטה בחזית הקרב והופגזה עד שלא נשאר דבר מלבד הריסות וגדמים. לאחר המלחמה אנשי Ipres קיבלו החלטה שעדיין עיצבה את המקום: במקום לבנות משהו מודרני, הם בנו מחדש את העיר המימית בדיוק כמו שהייתה, אבן אבן, במשך מספר עשורים.

ידיעה זו משנה את אופן התחלקות סביב. ה-Cloth Hall נראה מהמאה ה-13 כי זה מה שהוא הועתק ממנו, לא כי הוא שרד.

כל ערב בשמונה בערב, התנועה דרך שער Menin עוצרת ותוקי בוקר מכיתת הכבאות המקומית משדרים את The Last Post. זה קרה בלילה מאז 1928, עצירה רק במהלך הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה וחידוש באותו יום שהעיר שוחררה.

השער עצמו הוא אנדרטה לחיילי חיל הקומונוולת שמתו בסקטור זה ואין להם קבר ידוע. שמותיהם מכסים את הקירות והמדרגות, עשרות אלפים מהם. אין כרטיס ואין הודעה. אנשים פשוט מתכנסים, זה נמשך כמה דקות, ואז הרחוב נפתח שוב. הגע חמש עשרה או עשרים דקות מוקדם אם אתה רוצה לעמוד במקום שאתה יכול לראות.

המוזיאון בתוך ה-Cloth Hall נושא את שמו מהשיר שJohn McCrae כתב ליד כאן ב-1915. זה לא מהלל דבר. הוא עוקב אחרי אנשים בודדים דרך המלחמה בעזרת מכתבים, פריטים וסרט, וזה משתמש בבנין עצמו כראיה, מכיוון שהאולם הושמד באותה הפגזה שהתערוכה מתארת. אם אתה טיפס במגדל הפעמון אתה מקבל את כל הנוף השטוח של הבליטה מונח בפניך, שהוא הדרך המהירה ביותר להבין למה קרקע זו הלחמה כל כך קשה.

אתרי שדה הקרב פרוסים על פני הכפר סביב העיר, ומכונית או סיור בהנחיית מדריך הופכים אותם להרבה יותר קל להגעה מאשר תחבורה ציבורית.

בית הקברות הגרמני בVladslo וזה בLangemark מרגישים שונים לחלוטין מאתרי חיל הקומונוולת: אבן כהה יותר, קברים המוניים, הרבה פחות לבן.

הקצה הדרומי של העיר הישנה עדיין יש סוללות אדמה שלו, מחוזק במאה ה-17 תחת המהנדס הצבאי הצרפתי Vauban. היום זה טיול ירוק שקט מעל התעלה, עם בית הקברות של הסוללות משובץ בו, אחד הקטנים ביותר והשלום ביותר בתי קברות למלחמה באזור. זה חצי השעה הטוב ביותר בIpres לנקות את הראש שלך אחרי בוקר בחוף.

הפינה הזו של West Flanders היא מדינת קפיצה. Poperinge, נסיעה קצרה מערבה, גדלה קפיצה במשך מאות שנים ובשדות עם מסגרות חוט גבוה שלהם הם בלתי חרות בסוף הקיץ. בIpres עצמך אתה יכול לשתות ולאכול טוב בלי לציד משהו פנקס: הזמן בירה בלונדית מקומית, קבל קונוס של צ'יפס עם הרוטב שאתה הכי לא מכיר, ותנסה דוד בחזיר בישול בבירה אם זה בתפריט. שאל מה מבושל קרוב יותר מאשר מה מפורסם, ואתה תקבל תשובה טובה יותר.

Ipres היא קומפקטית מספיק שאתה יכול לחצות אותה בחמש עשרה דקות, מה שאומר שהסיכון הוא ללכת על פני דברים בלי להירשם אליהם. משחק City Game נותן לך סיבה להרים את הראש בגבלים, לקרוא ללוחות וللחות את הרחוב הצדדי בדוקן הראשי. אתה פותר רמזים כשאתה הולך, כך שהמסלול עושה את ההנחיה ואתה עושה את התשומת הלב. זה עובד עם משפחה, עם חברים ועם קבוצת עבודה.

יום שלם מכסה את המוזיאון, את הסוללות ו-The Last Post. שני ימים מאפשר לך להוסיף את Tyne Cot, Hill 60 ובתי הקברות הגרמניים בלי מהירות.

לא. זה חינם ופתוח לכל מי שעומד שם. בתאריכים עמוסים סביב יום הנצחון ההמון גדול, אז בואו מוקדם.

העיר קלה ובטוחה, וטיול הסוללות וטיפוס הפעמון עובדים טוב לילדים. מוזיאוני המלחמה הם כבדי טון, אז שפוט זאת לפי הילד.

חלק מהאתרים הם הליכים או ניתנים לשיגור באופניים מהעיר, אך בתי הקברות המפוזרים הם הרבה יותר קל עם מכונית או סיור מארגן.

האביב וסתיו מוקדם נוחים ושקטים יותר. העיר מלא סביב 11 בנובמבר וקולקטיביות אחרות של זיכרון, שהוא נוגע אבל צפוף.

אם אתה רוצה לראות את העיר כראוי במקום לצרוף שלוש מראות, נסה מסלול משחק דרך זה. הנה איך זה עובד, ואם אתה מארגן משהו עבור קבוצה או קבוצה גדולה יותר, יש לנו פורמטים לזה ב-דף זה. שאלות על תאריכים, גדלי קבוצות או מסלולים? צור קשר. ואם אתה ממשיך דרך West Flanders, Bruges הוא קצב הבא קל.