דברים טיפוסיים של ולנסיה

פייה היא ולנסיאנית. לא ספרדית באופן כללי, ולנסיאנית בדיוק, והמתכון המסורתי הוא יותר צר ממה שרוב המבקרים מצפים. פייה ולנסיאנה כוללת אורז, עוף, ארנב, שעועית ירוקה שטוחה, garrofó (פול לבן גדול), עגבנייה, שמן זית, זעפרן ומים. חלזונות וענף רוזמרין מופיעים בגרסאות רבות. היא לא מכילה chorizo, והיא לא מכילה פירות ים — זה מנה אחרת, arroz a banda או paella de marisco, וזה גם מעולה, אבל זה לא אותו דבר.

שני כללים שחשובים יותר מהמרכיבים. ראשית, פייה היא מנת ארוחת צהריים, מבושלת לפי הזמנה ואוכלת בשעות הצהריים המוקדמות. מסעדה המציעה פייה בשעה 21:00 מבשלת לתיירים. שנית, זה לוקח זמן: צפו להמתין 30 עד 45 דקות לאחר הזמנה, והיו חשודים בכל מקום שזה מגיע מהר יותר.

המנה מגיעה משדות האורז סביב האגם Albufera דרומית לעיר. הכפר של El Palmar, בשדות, הוא כאן מקומיים הולכים ביום ראשון, ואוטובוס או נסיעה קצרה יביאו אתכם לשם.

כל מרץ העיר מתמלאת בפסלים סטיריים ענקיים, בשם fallas, שנבנו על ידי אגודות שכונה במהלך שנה, ואז כמעט כולם צורבים בלילה של ה-19. הפסטיבל רשום ברשימת אונסקו של תורשה תרבותית בלתי מוחשית.

הקצב של זה: בחצי הראשון של מרץ יש mascletà כל יום בשעה 14:00 ב-Plaza del Ayuntamiento, וזה לא זיקוקים לעיניים אלא סדרה כדורית של התפוצצויות שאתם מרגישים בחזה שלכם. הפסלים עולים בסביבות ה-15. ב-19 של מרץ, la cremà, הם צורבים — התחלה עם ה-fallas של הילדים וסיום עם הראשי בכיכר, בדרך כלל אחרי חצות.

Ninot אחד, דמות יחידה מכל falla, מתוקנן כל שנה בהצבעה ציבורית והולך למוזיאון במקום לאש. הכל אחר הוא אפר עד הבוקר.

אם אתם באים ב-Fallas, קבלו שהעיר רועמת מן ההתעוררות, שרימונים הם חוקיים וכל מקום, וש-מלונות עולים כמה פעמים מעלויות הנורמליות שלהם. זה שווה פעם אחת.

הורכטה ולנסיאנית (orxata de xufa) היא לא המשקה אורז מקסיקני בשם זה. היא עשויה מאגוז טיגריס, שורשי קטנים גדלים בשדות סביב Alboraya ממש צפונית לעיר, מעורבבים עם מים וסוכר ושמורים קרים מאוד. זה עבה, מתוק וקצת אגוזי.

אתה שותה זה עם fartons, כיכרות רכות מיוחדות מצופות בגלוז שנעשו לטבילה. המהלך הקלאסי הוא הורכטה אחר הצהריים בחום, או ב-horchatería במרכז העתיק או, עדיף, ב-Alboraya איפה שהגידול גדל.

לאחר הצפה קטסטרופלית בשנת 1957 נהר Turia הוסט סביב העיר במקום דרכה. במקום לבנות כביש מהיר בערוץ הנהר הריק, שהיה התכנית המקורית, ולנסיה הפכה אותו לפארק בן תשע קילומטר שמתעקל דרך אמצע העיר.

זה הדבר הטוב ביותר בעיר ביום יום. אתה יכול ללכת או לרכוב על אופניים מהמרכז העתיק לים כמעט לחלוטין בפנימו, עוברים תחת הגשרים האבן הישנים, וזה מסתיים ב-City of Arts and Sciences, קומפלקס לבן שעוצב במידה רבה על ידי Santiago Calatrava המופיע בכל תמונה של ולנסיה מודרנית.

חליפת המשי מהמאה ה-15, אתר בעולם של אונסקו, וספציפית אחד מהמבנים הגותיים האזרחיים הטובים ביותר בירופה. האולם הראשי כולל עמודות אבן מתולתלות שמתגלגלות לתקרה כמו עצי דקל. זה לוקח עשרים דקות לראות וזה הפנים הרשום ביותר בעיר.

ממש מול זה, שוק מודרניסטי ענק של ברזל וזכוכית מ-1928, עדיין שוק מזון עובד ולא בחצר אוכל. תיכנסו בבוקר.

כל יום חמישי בצהריים, ב-Apostles' Door של הקתדרלה, שמונה חקלאים בחירה יושבים במעגל ויישבים חילוקי דעות על מים להשקיה בשדות שסביבו. הם עושים את זה בקול רם, בולנסיאנית, ללא רשומות כתובות, והפסקות הן מחייבות. זה פועל מזמן קדום וגם רשום באונסקו. זה בדרך כלל נמשך כמה דקות ותמיד בחינם לצפות.

El Carmen היא הרובע הימי העתיק: צר, צבוע בעיצוב רחוב, עסוק בלילה. Ruzafa, דרומית לתחנה, היא כאן בארים ומסעדות חדשים יותר של העיר התקבצו. שניהם נדודים הטובים ביותר ללא תוכנית.

מיץ תפוז, cava, gin וודקה, משמורן על ידי הכד. זה טעם כמו מיץ פרי וזה לא מיץ פרי, שזה הבעיה כולה איתו. שתו כד אחד בין כמה אנשים, בערב, וטיפול בשנייה בכבוד.

ולנסיה שטוח, קומפקטי ומוצל בנקודות הנכונות, מה שהופך אותו לאחת הערים הטובות יותר בספרד לחקר הליכה. city game נותנת לך מסלול דרך מרכז העתיק עם משהו לפתור בכל עצירה, שזו דרך טובה לכסות את Lonja, השוק, הקתדרלה ו-El Carmen ללא עמידה מול מפה ביכולת על כיוון.

לא. זה מתרחש ב-Buñol, עיר בערך 40 קילומטרים לעומק הקרקע, ביום רביעי האחרון של אוגוסט. קל להגיע משם מולנסיה ברכבת או באוטובוס, אבל זה לא אירוע עיר ולנסיה.

אביב וסתיו. מרץ אם אתה רוצה Fallas וכן יכול להתמודד עם הרעש והמחירים. יולי ואוגוסט חמים ולחים, אם כי החוף עושה את זה ניתן לניהול.

כן, בהרחבה, לצד ספרדית. שלטים בעיר ושמות רשמיים הם לעתים קרובות בולנסיאנית. כולם יהפכו לספרדית, ובמרכז אנגלית מספיק נפוצה.

הרחק מכיכרות התיירים הראשיות, בצהריים, איפה שרשימה paella valenciana עם הרכיבים האמיתיים שלו וזמן בישול. El Palmar וכפרי Albufera שווה את הטיול אם יש לך אחר הצהריים חופשי.

מאוד. זה זול לפי סטנדרטים של ערים ספרדיות, הכל צועד הליכה או ניתן להגיע באופניים, והחוף והעיר הישנה הם עשרים דקות זה מזה. לפעילויות ארגוניות קבוצה, ראה מה שאנחנו מנהלים לחברות וקבוצות.

שלושה נוח: אחד למרכז העתיק, אחד לפארק ול-City of Arts and Sciences, אחד לחוף וה-Albufera.

העיר מגיבה לבוקר איטי במרכז העתיק, ארוחת צהריים ארוכה, ואחר הצהריים בפארק ערוץ הנהר בכיוון הים. אם אתה רוצה שלבוקר יש צורה, הנה כיצד המשחקים שלנו עובדים, ואתה יכול להיכנס לקשר על הפעלת אחד לקבוצה שלך. כשנוסעים דרומה כן? המדריך שלנו ל-flamenco ב-Granada מכסה ערב ספרדי שונה מאוד.